Mute / מדריך
לכתוב בלי
שיזהו אותך.
רוב האנשים שמזוהים בסיפור אנונימי לא נחשפים בגלל מחשב. הם נחשפים בגלל משפט אחד שכתבו בעצמם.
האתר הזה לא שומר מי אתם. אבל מי שמכיר אתכם יכול לזהות אתכם מהסיפור עצמו: מהתאריך, מהעיר, מהמקצוע, מביטוי שרק אתם אומרים. המדריך הזה עוזר לספר את האמת בלי להשאיר את הסימנים האלה.
1. הכלל: שלושה פרטים מספיקים
פרט אחד כמעט אף פעם לא מזהה. "עבדתי במסעדה" מתאים לאלפי אנשים. אבל "עבדתי במסעדה בעיר קטנה בצפון, בקיץ 2019, עד שהיא נשרפה" מתאים לאדם אחד. לפני ששולחים, ספרו כמה פרטים כאלה יש בסיפור, ושאלו: מי שמכיר אותי וקורא את זה, יידע שזה אני?
2. הפרטים שמסגירים הכי הרבה
- תאריכים. במקום "ב-14 במרץ 2019" כתבו "לפני כמה שנים, בחורף".
- מקומות. שם של יישוב קטן, שכונה, בית ספר, בסיס או סניף. "עיר בדרום" מספיק.
- מקצוע ותפקיד. "עבדתי עם ילדים" במקום התפקיד המדויק. תפקיד נדיר מזהה כמעט כמו שם.
- מספרים מדויקים. גילים, סכומי כסף, מספר האחים, כמה שנים. עגלו אותם.
- אירוע שהיה בחדשות. אם אפשר למצוא אותו בגוגל, אפשר למצוא גם אתכם.
- ציטוטים. משפט שמישהו אמר במדויק. מי שאמר אותו יזהה אותו מיד.
3. לשנות או להשחיר?
להשחיר כשהפרט עצמו לא חשוב לסיפור. כותבים אותו בתוך סוגריים מרובעים כפולים, [[כך]], והוא מופיע כפס שחור. המילה עצמה לא נשמרת אצלנו בכלל.
לשנות כשהסיפור צריך את הפרט כדי להיות מובן. אח הופך לבן דוד, חיפה הופכת לעיר אחרת, 2015 הופכת ל"לפני עשור". הרגש והמהלך נשארים אמיתיים, והסימנים נעלמים. אל תשנו את מה שקרה. שנו רק את מה שמצביע עליכם.
4. אנשים אחרים בסיפור
כמעט בכל סיפור יש עוד אנשים, והם לא ביקשו להופיע בו. אל תכתבו שמות, כינויים או תיאור שמאפשר לזהות אותם. "חבר", "הבוס", "השכנה" עובדים מצוין. זה גם מגן עליכם: אדם שמזהה את עצמו בסיפור יודע מיד מי כתב אותו.
5. הסגנון שלכם
אם יש לכם ביטוי קבוע, בדיחה שחוזרת או דרך כתיבה שכל מי שמכיר אתכם מזהה, היא תסגיר אתכם יותר מכל תאריך. קראו את הסיפור פעם אחת בעיניים של מי שמכיר אתכם הכי טוב.
6. מחוץ לסיפור
- אל תכתבו ממחשב של העבודה או מרשת שמישהו אחר מנהל. מי שמנהל את הרשת רואה לאילו אתרים נכנסתם, גם אם לא מה כתבתם.
- אל תשלחו את הקישור לסיפור שלכם מחשבון שמזוהה איתכם, ואל תסמנו "אהבתי" על שיתוף שלו.
- שמרו את הקוד הפרטי במקום שרק אתם מגיעים אליו. מי שמחזיק בקוד יכול למחוק את הסיפור.
- אל תספרו שכתבתם. זו הדרך הנפוצה ביותר שבה אנשים נחשפים.
7. בדיקה אחרונה לפני ששולחים
- האם יש בסיפור תאריך, מקום ומקצוע ביחד? הורידו לפחות שניים.
- האם מישהו שמופיע בסיפור יזהה את עצמו? טשטשו אותו.
- האם אפשר למצוא את האירוע בגוגל? שנו את הפרט שמוביל אליו.
- האם הייתם מרגישים בנוח אם האדם שהכי לא רציתם שיקרא, יקרא?
ומה אנחנו עושים
עורך קורא כל סיפור לפני שהוא עולה, ומסיר פרטים מזהים שהוא מבחין בהם. אבל הוא לא מכיר את החיים שלכם, ולא יודע איזה פרט קטן מוכר לסביבה שלכם. האחריות הראשונה היא של מי שכותב. ואם התחרטתם, עם הקוד הפרטי אפשר למחוק את הסיפור בכל רגע.
שום מדריך לא מבטיח אנונימיות מוחלטת. אם חשיפה עלולה לסכן אתכם או מישהו אחר, שקלו היטב לפני שאתם כותבים.