תיק 000

למה
Mute.

יש סיפורים שאי אפשר לספר בשם המלא.

לא כי הם לא מעניינים. להפך. אלה בדרך כלל הסיפורים הכי טובים שיש: מה באמת קורה בפנים, איך זה מרגיש מהצד השני, מה עובר על בן אדם ברגע שאף אחד לא רואה.

מי שהיה שם יודע. אבל מי שהיה שם גם יודע מה המחיר של לספר. משפחה, עבודה, שכנים, גוגל. אז הוא שותק, והסיפור נשאר אצלו.

Mute נבנה בשביל הסיפורים האלה.

איך זה עובד

כותבים. בלי הרשמה, בלי אימייל, בלי שם. מילה שלא רוצים שיראו, עוטפים ב[[סוגריים]] והיא הופכת לפס שחורפס שחור. עורך קורא כל סיפור לפני שהוא עולה, כדי לשמור על הכותב ועל מי שמופיע בסיפור.

מה אנחנו לא

לא מקום להאשים אנשים בשמם. לא מדריך לשום דבר. לא במה לפרסום. אנחנו לא מעודדים אף אחד לעבור על החוק. אנחנו נותנים מקום למה שכבר קרה.

ההבטחה

האתר לא שומר כתובות, לא שומר שמות ולא עוקב אחרי קוראים. לא כי הבטחנו לא להסתכל, אלא כי אין במה להסתכל. הפרטים המלאים בעמוד הפרטיות.